<h1>תוספות רבינו יהודה שיר ליאון — פסחים</h1>
<h2>דף י.</h2>
[פסחים צ"ב ע"א] וא"ר יוחנן אפילו עשה אין בו... דר' יוחנן פליג אברייתא. דתנא קמא דברייתא אית [ליה] דעשה איכא מדאורייתא, ור' יוחנן סבר דאין [זה אלא עשה] מדרבנן. ואינו נראה, חדא דאם כן הול"ל ר' יוחנן אומר. ועוד והלא ר' יוחנן אינו תנא דאם איתא דר' יוחנן היה תנא [א"כ בפ"ק] דכתובות [ח' ע"א] דפריך מהברייתא לר' יוחנן דאמר חתנים [מן המנין] ואין אבלים מן המנין, לישני ליה ר' יוחנן תנא הוא ופליג, כי היכי דמשני התם לרב רב תנא הוא ופליג. [ואי]ן זה קשיא, דתרי ר' יוחנן [הוו], אחד ר' יוחנן דמיירי בברייתא כדאמרינן בנדה מאימתי פתיחת הקבר ר' יוחנן אמר שלש... וכן נמי אמרינן לקמן בערבי פסחים בתחילתו [פסחים ק"ד ע"א] תנאי היא דא"ר יוחנן בנן של קדושים אומר אחת ונהגו העם לומר שלש. אלמא דמיירי בברייתא. מיהו אין נראה לפרש דרבי יוחנן פליג אתנא דברייתא, [דאם כן] פליג תנא (קמא) דברייתא אההיא דתמיד [כ"ה ע"ב] דטבול יום אינו יוצא ממחנה לויה אלמא לאו ברייתא היא. וכן נמי משמע במשניות [כלים פ"א מ"ח] דקתני החיל מקודש הימנו שאין טמאי מתים נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם, אבל בחיל משמע שטבול יום נכנס לשם, אלמא דבמחנה לויה נכנס טבול יום, שהרי הבית עד שער ניקנור הוי מחנה לויה, כדאמרינן במשניות [זבחים קט"ז ע"ב] מחנה לויה עד שער ניקנור הוי מחנה לויה. ואיכא למימר דר' יוחנן אמורא הוא ופליג אברייתא, דס"ל כהני משניות דסברי דטבול יום אינו אסור במחנה לויה כי אם מדרבנן, ופליגי בה הברייתא והמשנה. ועוד י"ל דאיכא תנאי בפ"ב דזבחים [י"ז ע"ב] במחוסר כיפורים של זב [אי] כזב דמי או לא, הכא נמי הוי מחוסר כיפורים של מצורע דהוי כזב. ופליגי בהא, דת"ק סבר דאיכא עשה מן התורה דמחוסר כיפורים של מצורע כמצורע דמי, ורבי יוחנן סבר דמדאורייתא אין בו עשה, דמחוסר כיפורים של מצורע לאו כמצורע דמי. ואינו נראה להרב ר' חיים, דהא דאמרינן התם דפליגי במחוסר כיפורים של זב כזב דמי היינו לגבי שאם עבד חילל דטמא הוא, אבל לגבי לטמייה ב' מחנות דברי הכל לאו כזב דמי. והכי נמי פרק ארבעה מחוסרי כפרה [כריתות י' ע"א] קאמר נמי התם דפליגי במחוסר כפורים כזב דמי או לא, וקא פליגי גבי פסחים הכא בטומאה דזבין ויולדות אינן אוכלות בפסח ראשון ואפילו טבול יום דזב למ"ד כזב דמי, אבל לגבי טמויי ב' מחנות לא. וא"ת הא אמרינן במסכת נזיר פ"ג מינין [מ"ה ע"א] (גבי פסול עבודה) אלא אמר אביי טבול יום של זב כזב דמי ואפילו הכי כיון דמחוסר כפרה [הוא] לא עייל. ואומר רבי דאפילו לגבי טמויי מחנות אמרינן התם כזב דמי ובפ"ב דזבחים [שם] אמרינן כולי עלמא מחוסר כפורים של זב כזב דמי. ואומר רבי דודאי היכא דאיכא תרתי דהוי טבול יום ומחוסר כיפורים הרי הוא כזב לגמרי, אבל מחוסר כיפורים ואינו טבול יום אמרינן בזבחים דלאו כזב דמי. וא"ת והרי טבול יום דמצורע דאמרינן הכא דאינו כזב שאינו אסור כי אם מדרבנן. וי"ל דהכא אינו טבול יום מטומאת מצורע אלא מטומאת [בעל קרי], ואינו כמצורע, אבל מחוסר כיפורים בו... היה של זב הרי הוא כזב גמור ... ת. ועוד קשי אי אמרינן דפלוגתא דזבחים פ"ב [דמחוסר] כיפורים של זב כזב דמי או לא הוי לגבי [מחנה לויה] קשיא דרבא אדרבא דבמסכת כריתות פרק שני [י' ע"א] אמר רבא דמחוסר כפורים דזב כזב והכא סבר לה רבא כר' יוחנן דאמר דאפילו עשה אין בו וקסבר דמחוסר כפרה של מצורע לאו כמצורע דמי. [ועוד פירש רש"י] בזבחים דמחוסר כפרה של זב כזב דמי היינו לגבי האי דהוי אב הטומאה כזה לקדשים [למנות בו ראשון] ושני, אינו נראה דא"כ קשי הא דאמרינן בשלהי מסכת נדה [ע"א ע"ב] הרי הוא כטמא מת לקדשים קסבר חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמי ולפסול אחד ואתיא [כאבא] שאול דתניא טבול יום תחילה לקודש לטמא שתים ולפסול [אחד, משמע אבל לרבנן לא אלא ודאי הוא] כמו שפירשתי.
